גרוס ואח' נ' עמידר-החברה הלאומית לשיכון עולים הע"מ

החלטה

1.בפני בקשה לפטור את המבקשים מתשלום אגרה בית משפט, לחלופין לקבוע שהאגרה תהיה בהתאם לסעיף 3 לתקנות בתי המשפט (אגרות) , תשס"ז- 2007 (להלן : "התקנות") ולחלופי חלופין, להורות על דחיית מועד תשלום האגרה כך שתשולם עם סיום ניהול ההליך ועל פי הסכום שייפסק.

2.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, מצאתי לדחות את הבקשה.

3.תקנה 14(ג) לתקנות בתי משפט (אגרות), תשס"ז-2007 קובעת כי:

"הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה".

מכאן, שבהתאם לתקנות הזכות לפטור מאגרה תלוית הוכחת שני תנאים מצטברים, האחד - הוכחת העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה; השני – כי ההליך מגלה עילה.

בהתאם להלכה על מי שטוען שהוא נעדר יכולת לשלם אגרה לפרוש בפני בית המשפט תמונה שלמה אשר למצבו הכלכלי כדי לשכנע בטענה שאינו יכול לעמוד בתשלום האגרה.

כך נאמר בע"א 229/89 חיים מצא נ. ציפורה מצא ואח', כי "בעל דין המבקש ליתן לו פטור מאגרה חייב להוכיח כי חסר יכולת הוא לשלם את האגרה הקבועה. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על בעל הדין המבקש. לצורך כך עליו לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי... בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להידחות מטעם זה בלבד"; כך בש"א 6669/94 מגרפטה נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ או בש"א 7664/99 סופר נ. סופר ועוד שורה ארוכה מאוד של החלטות שמכנה משותף להן – פרישת תמונה מלאה שיהיה בה להצביע על חוסר יכולת כלכלית.

יש גם לתת את הדעת לכך שפתיחת הליך משפטי מחייב תשלום אגרה וכל סטייה מחיוב זה היא חריגה מהכלל המחייב לבחון ולשקול את כל הנתונים הרלבנטיים ואין לאפשר מתן פטור אלא אם מתמלאים התנאים המלאים וכן כי בית משפט משוכנע בהצדק למתן הפטור.

כך ממש לאחרונה (11.5.11) אומר כבוד השופט ג'ובראן בבשג"ץ 3320/11 ד"ר מעוז נ. הנהלת בתית המשפט:

"נראה כי במקרה דנן חשוב לחזור ולהדגיש מושכלות יסוד של מערכת המשפט. הליכים משפטיים עולים כסף. ניהול ההליך המשפטי מטיל עלויות הן על בעל הדין שפתח את ההליך והן על מערכת בתי המשפט, קרי, הקופה הציבורית, והצד שכנגד. "בעוד שבין בעלי-הדין ובין עצמם מהווה תוצאת ההליך בסיס לחיוב הצד המפסיד בהוצאות הצד הזוכה, הרי שהשירות הניתן על-ידי המדינה – בקיומה של מערכת בתי-משפט – כרוך באגרה שפותח ההליך צריך לשלמה. מטיבו מהווה החיוב באגרה קשר בין השירות הניתן ובין החיוב של משלם האגרה"...

...אגרת בית משפט מגלמת סכום שנדרש יוזם ההליך לשלם לידי המדינה, לא כתמחור מלא של ההתדיינות, אלא כהשתתפות שלו בחלק מן העלות של ההליך המשפטי וכנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט...".

4.בבקשה נטען בלאקוניות כי המבקשים הם אנשים קשישים שלא עובדים ושאין להם רכוש זולת הדירה נשוא התביעה ממנה מבקשת המשיבה לפנותם. כן נטען שהמבקשים נתמכים על ידי ילדיהם בכל הקשור ל"הוצאות הבית". המבקשים סומכים בקשתם בין היתר על החלטת הערכאה דנא מיום 25.7.05 שניתנה במסגרת הליכים להם היה המבקש צד (בש"א 15940/05) ובה נקבע שהמבקש יהיה פטור מהפקדת עירבון בסך של 15,000 ש"ח כתנאי לעיכוב ביצוע פינויו מביתו. לטענת המבקשים, ההחלטה האמורה מלמדת על היעדר יכולתם לשלם את סכום האגרה.

בנוסף נטען על ידי המבקשים כי לתביעה דנא קדמה תביעה אחרת (ת.א 51542/03) לה היה המבקש צד ובמסגרתה ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא שקבע שעל המבקש לפנות את הדירה נשוא התביעה. בערעור שהוגש על פסק הדין (ע"א 1468-08), התיר בית המשפט המחוזי למבקשים "להגיש תביעה לקבלת פיצויים בגין פינוי בית המגורים" ומכאן נולדה התביעה דנא – היא תביעת המבקשים נגד המשיבה בה מבוקש, בין היתר, פיצוי כספי בסך של 8 מליון ₪ (!) בגין פינוי עתידי של הדירה.

לשיטת המבקשים, נוכח המפורט לעיל, הרי שהתביעה דנא היא המשך ישיר של תביעת הפינוי שהוגשה נגדם (במסגרת ת.א 51542/03) ויש לשום את סכומה ללא שווי כספי מוגדר בהתאם תקנה 3(8) לתקנות ולפטור אותם מתשלום אגרה.

כן נטען על ידי המבקשים 'שלא יעלה על הדעת שאדם המתגונן מפני תביעת פינוי יידרש לשלם אגרה'.

5.המשיבים התנגדו לבקשה וטענו, בין היתר, שהבקשה לוקה בחסר ואינה נתמכת באסמכתאות, כן נטען שהתביעה היא תביעה כספית והסעד המבוקש הוא למעשה הוא תשלום פיצוי כספי למשיבים, ומשכך על המבקשים לשלם את אגרת בית המשפט.

אשר לבקשת המבקשים לדחות את מועד תשלום האגרה לסיום ההליך וקביעת שיעור האגרה בהתאם לסכום שייפסק – הרי שבקשה זו אינה מעוגנת בדין.

בנוסף נטען כי סיכוייה של עילת התביעה אפסיים, בין היתר, נוכח העובדה שבמסגרת ההליכים בין הצדדים נקבע על ידי בית המשפט שלמבקשים אין זכויות בדירה ושעליהם לסלק ידם מהנכס נשוא התביעה ולהשיבו לידי המדינה. עוד נטען שהסכום הנתבע (8 מליון ₪) הוא סכום מופרז ומופרך וככל שהמבקשים זכאים לפיצוי כספי כלשהו הרי שמדובר בהחזר השקעות שהשקיעו בנכס.

6.כאמור, לאחר עיון בטענות הצדדים בבקשה, בתגובות ובתשובה מצאתי לדחות את הבקשה.